הגבלת תדירות (Frequency Cap)

הגבלת תדירות (Frequency Cap) היא הגדרה שקובעת כמה פעמים אותו אדם יראה את המודעה שלך בתוך פרק זמן — למשל מקסימום שלוש חשיפות ביום. היא רלוונטית בעיקר בקמפיינים של רשת המדיה, וידאו ורימרקטינג, שם אותו גולש יכול להיתקל במודעה שוב ושוב.

בלי תקרה, קורה דבר מעצבן: אדם אחד רואה את הבאנר שלך עשר, חמש עשרה, עשרים פעם ביום. הוא כבר לא לוחץ, הוא מתעצבן, והתקציב שלך נשרף על חשיפות מיותרות שרק פוגעות במותג. הגבלת תדירות היא הבלם — היא מוודאת שאתה מגיע ליותר אנשים במקום להציק שוב ושוב לאותם מעטים.

איפה עובר קו האיזון

אין מספר קסם, אבל יש היגיון. מעט מדי חשיפות והמסר לא נחרט; יותר מדי והוא הופך למטרד. ברימרקטינג אני נזהר במיוחד, כי מטבעו הוא רודף אחרי מי שכבר ביקר באתר — וקל להפוך את המעקב הזה ללחיצה שאין ממנה מנוס. תקרה שפויה שומרת על נוכחות מבלי לחצות את הגבול שבו הלקוח מרגיש שהוא מותקף. אני מתחיל מתקרה מתונה, קורא את הנתונים אחרי כמה ימים, ומכוונן לפי מה שקורה בפועל.

שאלות נפוצות

באילו קמפיינים יש הגבלת תדירות? בעיקר במדיה, וידאו ורימרקטינג. בחיפוש הרגיל זה פחות רלוונטי, כי שם המודעה מופיעה רק כשמישהו יוזם חיפוש.

מה קורה בלי הגבלה בכלל? הקמפיין נוטה להתרכז באותם משתמשים “זולים” ולהציג להם את המודעה שוב ושוב. אתה משלם על חשיפות חוזרות במקום להרחיב קהל, וזה גם שוחק את הרושם.

מה מספר החשיפות הנכון? תלוי בקמפיין ובאורך התקופה. הכלל שלי הוא להתחיל נמוך יחסית, לראות איך משתנה הCTR עם החזרות, ולהעלות רק אם יש הצדקה. חשיפת יתר כמעט תמיד מורידה את שיעור ההקלקה.

זה משפיע גם על התקציב? בעקיפין כן. תקרה נכונה פורשת את אותו תקציב על יותר אנשים, במקום לרכז אותו על מיעוט שכבר ראה מספיק.

להעמקה, ראה המדריך לרימרקטינג.